צפניה בלוג

העולם של בני זונות מאת דוד צפניה כשהייתי בגיל 12, אבא שלי לקח אותי למרכז העיר כדי לעשות קניות. זה היה שנת 1972 בעיר זסטפוני שבגא ורגיה.  אבא לא היה איש של הרבה מילים. הוא היה גבר קשוח וישר. כל העיר הכיר אותו וכבד אותו. איפה שלא הייתי הולך בעיר, בין למגרש כדורגל, בריכה, וכדומה. הדלתות תמיד היו נפתחות בשבילי ברגע שאנשים היו שומעים את השם שלו. אם אתם חושבים שהיינו עשירים, אתם טועים. אלו פשוט היו זמנים שבהם היושר והכבוד של בן אדם עדיין היו הולכים לפניו. לא כמו היום, כשאנשים נותנים כבוד לבן אדם שקרן וחסר מצפון רק בגלל שיש לו כסף. באותו יום היה יום סתיו חמים. אני זוכר שמרכז העיר היה מלא אנשים. אני, כמו הבן של אבא קשוח, הלכתי לידו בגאווה עם חזה מתוח.  כשעברנו ליד חנות ספרים גדולה, ראיתי גבר מבוגר יושב על הרצפה מולו. הוא היה נראה לא נקי ולא מגולח. היד הימנית שלו הייתה מושטת. הוא היה מבקש עודף מאנשים. אבא נתן לו כסף ואמר לי: "כשאתה מבוגר בעצמך, תמיד תעזור לאנשים אחרים. אם יש לך הרבה תיתן הרבה. אם יש לך מעט, תיתן מעט". אני אמרתי, "אני מבין אבא. אבל למה האיש הזה