צפניה בלוג

מה שמבדיל אותי מרוב האנשים הוא שאני [עדיין] איש תמים בדרכו. כשאני קם   כל בוקר, אני אומר לאלוהים, "אנא אבא שבשמיים...... איפה אני חי???? איזה עולם זה? בקשה תציל אותי, אני לא יכול יותר! העולם הזה ירד לתת רמה. למה אתה מחכה, אנא ממך תושיע אותי מכל זה!" אני אדם שמח בפנים ובחוץ. יש לי משפחה טובה. אז איך הגעתי למצב הזה שאני מרגיש כך על החיים כיום? אספר לכם:   בילדותי הייתי ילד תמים כי הייתה לי אימא יוצאת דופן. זה לא אומר שהייתי טיפש. הייתי סקרן וידעתי הרבה דברים. גדלתי עם הרבה אנשים טובים. למעשה כולם סביבי חשבו שאני ילד חכם מאוד. הם היו אומרים כל הזמן שאני יכול להיות פרופסור אם רק ארצה. מגיל צעיר מאוד המבוגרים סביבי כיבדו אותי ותמיד רצו לשבת ולדבר איתי.   הייתי תמים בגלל שהאמנתי באנשים. חשבתי שלכולם יש טוב בלב כמו שלי. תמיד ניסיתי לעזור לכולם כשיכולתי וניסיתי כמיטב יכולתי אף פעם לא לדחות אף אחד. אף פעם לא היה לי רועה בלב על אף אחד. כמובן החיים לא תמיד היו ורודים. לפעמים הייתי עד למצבים לא נעימים. ראיתי אנשים משקרים ומרמים. למרות זאת, א