צפניה בלוג

מאת: דוד צפניה  ניסיון מילדותי כשהייתי כבן 10, אח שלי הגדול שהיה ב-3 שנים יותר מבוגר ממני הביא [גור] כלב הביתה. אני שמחתי כי חשבתי שאוכל לשחק אתו. באותם הימים [בשנות השישים] אף אחד לא היה מכניס כלב הביתה. הוא היה אמור לחיות במלונה בחצר. מאחר שהיה לנו חצר בגודל מגרש הכדורגל, חשבנו שלא היה בעיה עם זה. למחרת, כשאחי ואני חזרנו מבית הספר, הכלב כבר לא היה בחצר. שאלנו את אימא, "מה קרה"? היא אמרה, "אני התפטרתי ממנו. נתתי אותו למישהו אחר".   אנחנו שנינו לא היינו מרוצים, במיוחד אחי הגדול,   ושאלנו, "למה"? אימה ענתה, "אני יודעת מתוך ניסיוני שאתם לא תמיד תדאגו לצרכים שלו ואני ואבא נצטרך. אין לי זמן לדאוג לכלב כי אני רוצה לתת את כל תשומת הלב שלי ל-3 ילדים שלי, שתגדלו ילדים טובים".   כך הסיפור נגמר. אני בן 57 כיום ואני זוכר את היום הזה היטב. באותם הימים רק אחוז קטן מהאנשים היה בעל הכלב. כיום, בגלל שהתרבות המערבית נכנסה עמוק בכל העולם, לרוב האנשים יש כלב שגרים אתו בתוך הבית! סיפור עצוב מאוד של אבא כשעבדתי בארצות הברית, במיאמי פלורידה [אני