צפניה בלוג

שיר נגיף הקורונה מאת: דוד צפניה כדור הארץ הוא הבית של האנושות,  שעליו חיים  מיליארדי אנשים, כל אחד ואחת בעיסוקים שלהם, ממש מאוהבים בעצמם וחפצים. האל הקדוש נשכח מלב של רובם, אפילו אלו שעדיין מאמינים בו חיים באשליות, בכלל לא מבינים את בורא עולם, ומאמינים בו איך שמתאים להם ולא לפי הכתוב. כבר מזמן ברור ללא ספק, שאנו צועדים לעתיד עצוב וחשוך, העתיד שהמדע "צובע" הוא מפחיד ומדאיג, לכן אנשים בחרו להיות מורדמים באשליות. במשך שנים מצטבר הרבה סבל בעולם, כולם סובלים, עשיר עני ו אלו באמצע, לחלק יש כסף אבל חסר אושר ושלווה, לחלק חסר כסף והם חולמים על מה שאין להם. העזרה לא נראתה באופק משום מקום, האנשים המשיכו בקו ההזוי מבלי לחשוב, על זולת, מדינה, חברים ומשפחה, מהבוקר עד הערב עושים שטויות כמו ילדים. הרבה מהם התאהבו בכלבים,  יותר ממשפחה הילדים וחברים, אנשים אחרים שהתאהבו בחפצים שונים, חיו חיים ללא טעם וללא עתיד ברור. רובם נהיו טיפשים לגמרי בלי שמץ של אפשרות, להשתפר ולהבין את תחלואות וכאבים של העולם, שנהיה חסר רגש