רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית חיים באמריקה

העולם על פי צפניה

תמונה
סיפור של בחור תמים. מאז הוא זוכר את עצמו דוד היה מאמין בטוב שיש בעולם. אימא ואבא שלו לימדו אותו להיות ישר. אפילו מחשבה לא נכונה גרמה לו להסמיק. הוא גדל במשפחה גאורגית מאוד שמרנית. הוא היה מוכשר וצמא למידע. הוא קרא הרבה מאוד ספרים על כל מגוון של נושאים, כגון, מדע ואלקטרוניקה, פיזיקה, פסיכולוגיה, סיפורים מעניינים ועוד. הוא היה מצטיין בכל דבר שהוא הלך לעשות. הוא התחתן בגיל צעיר של 23 כי הוא חשב שמצא אישה כלבבו. בגיל 24 הציעו לו עבודה בארה"ב על חוזה של 3 שנים. הוא היסס באם לנסוע או לאו. אימא שלו הייתה חולה והיא הייתה קשורה אליו. דוד לא זוכר בדיוק איך זה קרה, אבל לבסוף הוא החליט לנסוע לארה"ב. זה היה בשנת 1985. ייתכן שחלק מהסיבה הייתה אשתו היפה שהתלהבה מהרעיון. יתכן שזה היה החולשה שלו... למרות שדוד ידע שאימה שלו הייתה מטופלת ע"י אביו והאחים שלו, תחושת אשמה על עזיבת אמו עדיין קיימת אצלו אחרי שכבר עברו הרבה שנים. כמו שנאמר למעלה דוד היה בחור תמים כשנסע לאמריקה. על פניהם האמריקאים נראו לו כאנשים מתורבתים ונחמדים. העולם ה

אחרי חיים של 28 שנים בארה'ב חזרתי לארץ

תמונה
       אישתי במשרד של דונלד טראמפ ב -אטלנטיק סיטי                                             חייתי בארצות הברית במשך 28 שנים דוד צפניה אחרי שירות בצה'ל נסעתי לארה'ב לעבודה ל 3 שנים. אבל מסיבות שונות נתקעתי שם 28 שנים בעיקר באיזור ניו יורק. כל הזמן הזה הרווחתי הרבה מאוד כסף,  אם בתור בעל עסקים ואם בתור עובד בהנהלה. אני אזרח אמריקאי. היה לי כל כך הרבה כסף שניסיתי הרבה מאוד הרפתקאות חומרניות כמו, שופינג, הימורים, נשים, ומה לא. למרות כל הכיף, אף פעם לא הרגשתי שלם ומאושר בפנים. בגלל שעבדתי עם הרבה גויים, לאט לאט התרחקתי מיהדות ושמירת המצוות. כמה שהתרחקתי יותר מיהדות, כך הרגשתי פחות מאושר. לא משנה איפה הלכתי ו מה עשיתי, שום דבר לא היה מספק אותי. תמיד חשבתי על ישראל ו המשפחה שלי. תוך כדי עבודה עם אמריקאים מרמה גבוהה מבחינה כלכלית ו חינוכית באיזור ניו יורק ומיאמי, גיליתי שהם לא רק שלא מאושרים, אלא הם ממש מדוכאים ואומללים. הם כולם משתמשים בכל סוגי אלכוהול וסמים כדי להטביע את הדיכאון שלהם. אחרי כל השנים הבנתי שכל החלום האמריקאי החומרני הוא בולשיט אחד גדול שהומצא ע