מה
שמבדיל אותי מרוב האנשים הוא שאני [עדיין] איש תמים בדרכו.
כשאני
קם כל בוקר, אני אומר לאלוהים, "אנא
אבא שבשמיים...... איפה אני חי???? איזה עולם זה? בקשה תציל אותי, אני לא יכול
יותר! העולם הזה ירד לתת רמה. למה אתה מחכה, אנא ממך תושיע אותי מכל זה!"
אני
אדם שמח בפנים ובחוץ. יש לי משפחה טובה.
אז איך
הגעתי למצב הזה שאני מרגיש כך על החיים כיום? אספר לכם:
בילדותי הייתי ילד תמים כי הייתה לי אימא יוצאת דופן. זה לא
אומר שהייתי טיפש. הייתי סקרן וידעתי הרבה דברים. גדלתי עם הרבה אנשים טובים.
למעשה כולם סביבי חשבו שאני ילד חכם מאוד. הם היו אומרים כל הזמן שאני יכול להיות
פרופסור אם רק ארצה. מגיל צעיר מאוד המבוגרים סביבי כיבדו אותי ותמיד רצו לשבת
ולדבר איתי.
הייתי תמים בגלל שהאמנתי באנשים. חשבתי שלכולם יש טוב בלב כמו
שלי. תמיד ניסיתי לעזור לכולם כשיכולתי וניסיתי כמיטב יכולתי אף פעם לא לדחות אף
אחד.
אף פעם
לא היה לי רועה בלב על אף אחד. כמובן החיים לא תמיד היו ורודים. לפעמים הייתי עד
למצבים לא נעימים. ראיתי אנשים משקרים ומרמים. למרות זאת, אף פעם לא לקחתי את כל
הדברים השליליים בלב. לא שמרתי טינה ותמיד ניסיתי לחפש את הטוב באנשים.
בגיל
24 הציעו לי עבודה בארה"ב ונעניתי. רציתי לצבור ניסיון עולמי. המחשבה שלי
הייתה לחזור לישראל לאחר 5 שנים. השתלשלות החיים לא "הלכו" כמתוכנן
ולבסוף נשארתי שם כ-30 שנים. צברתי הרבה מאוד ניסיון בהרבה תחומים בחיים ולמדתי
הרבה דברים מאחר שרוב הזמן התגוררתי באזור ניו-יורק [ו מיאמי] ובאתי במגע עם הרבה
מאוד אנשים.
החיים
באמריקה גרמו לי להשתנות. הייתי צריך להישרד ולהסתדר בלי אבא ואימא ובלי המשפחה
לצדי. הייתי לבד ויכולתי לסמוך רק על עצמי. באמריקה אומרים, "תראה לי מי החבר
שלך ואני אגיד לך מי אתה". מאחר שהיו לי "חברים" אמריקאים גם למדתי
הרבה דברים רעים מהם ומצאתי את עצמי עושה כמותם.
למרות
זאת, תמיד נשארתי תמים בדרכי והאמנתי בטוב שבבן-אדם.
בשנת
2004 פגשתי את אשתי הנוכחית [שהייתה ממוצא רוסי]. כבר במפגש הראשון שלנו [שלא
הייתה רומנטית אלא מקרית] ידעתי שהיא מיוחדת. סוף סוף פגשתי אישה צעירה שעדיין
הייתה תמימה בדרכה! פתאום הבנתי שבכל החיים שלי בארה"ב לא פגשתי הרבה אנשים
תמימים. ידעתי שרציתי שהיא תהיה הידידה שלי ומשם היחסים שלנו התפתחו.
אחרי
חיים של 30 שנה באמריקה הבנתי שאין הרבה אנשים תמימים וטובים בארה"ב. אם היו
כאלו כבר אין כי החברה האמריקאית היא מאוד אנוכית וחומרנית. אף אחד לא סומך על אף
אחד אחר. הבנתי ששם אין אהבה אמתית והכול נהפך למשחקים של העמדות פנים.
התחלתי להאמין שהאמריקאים הם "שחקני
הוליווד צבועים!
בשלב מסוים לאחר מכן גיליתי שוב את אלוהים [יחד
עם אשתי] וב-2014 חזרתי לישראל כתושב חוזר.
אחרי 30 שנה שלא חייתי בישראל, גיליתי שהיא לא
כל כך שונה מאמריקה.
גיליתי
שגם בישראל התחיל להיות כמו באמריקה. התרבות האמריקאית השתלטה. השוני היה שכאן זה
הגרסה המזרח התיכונית של חיי אמריקה.
אתם תשאלו, "מה הבעיה אם זה?" , אתן
לכם רק כמה דוגמאות:
- אני עובד
מתווך במגדל העמק כמעט 5 שנים. בצעתי הרבה עסקאות מאחר שאני מתמחה בסגירת
עסקאות ובגישור. הלקוחות שלי היו אנשים משכבות אוכלוסייה שונות ומכל חלקי
הארץ: דתיים, חילוניים, משכילים ובורים, נשים וגברים וכו. בכל השנים האלו
והעסקאות המרובות, לא פגשתי אנשים תמימים (שאני יכול להזכיר). אף פעם לא היה
לי לקוח שהביע דאגה והתחשבות לצד השני! תמיד הכסף היה יותר חשוב. אתם מבינים
עד כמה זה גרוע??? זה קורה בישראל אצל היהודים! אנחנו אמורים להיות דוגמא
לגויי לעולם!
- )עוד דוגמא) אני הולך ברחוב
ואני צריך להימנע שלא לדרוך בחרה של כלבים. איזה מין אדם תת רמה נותן לכלב
שלו לעשות את זה? לרוב האוכלוסייה יש כלב [או כלבים] בבית, בדיוק כמו לגוים.
הם מקדישים להם לא פחות תשומת לב ואהבה מאשר לילדים ולמשפחה. "תראה לי
מי החבר שלך ואני אגיד לך"...
- (עוד דוגמא)
אני שומע אנשים מדברים לשון הרע מהבוקר עד הערב על אנשים אחרים. רוב אנשים
נהיו כמו נחשים שמחכים להזדמנות הראשונה כדי לתקוף. אין להם כבוד לכלום.
- (עוד דוגמא) זה עידן של הומואים חסרי בושה
וחסרי מצפון. הממשלה שלנו מאפשרת מצעד "הגייז" בירושלים הקדושה
בטענה של שוויון וזכויות אדם. אין לי שום בעיה עם ההומו או לסבית כל עוד הוא
עושה את זה בפרטיות. מאידך, אם אחד צועד באמצע הרחוב ואומר שהוא גאה בזה...
אז הוא יותר נמוך מאשר זונה ברחוב 42 בניו יורק. אפילו הזונות לא מבקשות מצעד
תועבה כזה. איך זה ייתכן שירדנו כה נמוך שאנחנו מראים לילדים שלנו את זה.
- (בנוסף) חוסר
שוויון כלכלי וחוסר צדק. מיליוני אנשים חיים מתחת לקו העוני ללא שום סיכוי
לשפר את החיים שלהם. לעומת זאת יש אחוז מזערי של אוכלוסייה שמחזיק את כל ההון
בעולם. למה מנכ"ל החברה צריך להרוויח מיליונים? מה הוא עושה עם כל הכסף
הזה?
- בארץ ישראל
שלנו הפלסטינים שולטים על המקומות הקדושים שלנו ואין מי שפוצה פה ומסדר את
העניינים. למשל, ממתי מקום בית המקדש בירושלים שייך לערבים? כל העולם השתגע
לגמרי? בדיוק בגלל המקומות האלו חזרנו לישראל אחרי גלות של 2000 שנה.
- בזכות
הדמוקרטיה גדל לנו סרטן שמאלני בתוכנו שקורא לאהבת ישראל ואהבת יהדות
"גזענות". איפה הגענו. איך המטופשים הגרועים האלו גדלו בתוכנו?
- אני מוקף
ע"י אנשים שמנותקים ממה שקורה סביבם ודואגים רק לעצמם ולא ייכפת להם שום
דבר אחר.
- אני רואה
נשים ברחוב שלא נראות כמו נשים בכלל ולבושות בחוסר טעם מוחלט (עם הבגדים האלו
אסור לצאת מהבית). חייב להגיד לכם שהציפורניים שלהם נראים בסדר... ילדות
קטנות לבושות כמו פרוצות עם הכל בחוץ! והגברים? לא נראים ולא מתנהגים כמו
גברים. הם פוחדים מהצל שלהם. זה ניגוד מוחלט ממה שראיתי בצעירותי.
אני
אומר, "אבא שבשמיים אנא תציל אותנו מזה. אנחנו זקוקים לשינוי כוון אחרת אנחנו
כולנו אבודים. לא נשארו הרבה אנשים טובים ותמימים בעולם. עוד מעט לא יהיה לך את מי
להציל"...
יכולתי לתת עוד הרבה דוגמאות.
אני
רחוק מאוד מלהיות מושלם אבל נשארה לי קצת תמימות בפנים...
האם יש
עוד אנשים כמוני? תרימו ידיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה