צפניה בלוג

האם יש תכלית לחיים? מאת, דוד צפניה העולם הזה הוא לא מצוץ מאצבע, אפילו אתאיסט הכי מטופש יודע את העובדה הזאת עמוק בליבו. הוא רק טוען שהוא לא מאמין בגלל הפחד הפנימי שיש לו. הפחד נובע מהאונש הצפוי שהוא יקבל בבו זמנו בגלל הדברים הרעים שהוא עושה. יותר נוח לו לטעון שהוא לא מאמין ולטמון את  הראש בחול. האמת היא שהבורא יצר את העולם הזה עם תכנית מפורטת מהתחלה עד הסוף [כמו תכנת מחשב]. התכנית שלו מושלמת. מאחר והזמן לא משפיע עליו [הוא חי בעבר, הווה, ועתיד באותו זמן], הוא נמצא בכל צירי הזמן. העולם הזה שבוא אנחנו חיים, הוא עולם המעבר (גם נקרא עולם המבחן), שמטרתו להביא כמה שיותר אנשים לעולם המושלם שהוא יצר בשבילנו. אנחנו חייבים להבין את זה, אחרת למה אלוהים כל יכול ששולט על כל היקום [או יקומים] היה יוצר עולם של סבל? העולם שבו אנחנו חיים, נועד ללמד את הנשמות שלנו הרבה דברים [שליליים וחיוביים] כשאנחנו חוובים את כל המעוראות על בשרנו! זאת הדרך הנכונה. אדם לא יבין את הסבל או את השמחה של זולת, עד שהוא לא חוווה את זה בעצמו. באותו עת שהוא מלמד אותנו, הוא בוחן אותנו, כדי לראות איך אנחנו מתנהגים. א

!העולם הזה הוא מטריקס .אם יכולנו לראות , היינו רואים שהראש שלנו מחובר עם מין ווי - פי לשמיים לכח העליון שמפעיל את הכל ושולט על הכל הכוח העליון יודע את המחשבות שלי ומקליט את כל המעשים שלי . בלילה , כשאני הולך לישון , הוא בודק מה עשיתי ואמרתי .באותו יום והוא שופט אותי אני קם בבוקר , מסתכל מסביבי ויודע שמסביב יש הרבה יותר משהעין רואה . כל החומרים והיצורים נשלטים ומודרכים ע ' י .הכוח העליון אני יוצא לרחוב רואה נהג צעיר עם עור בהיר ושער בלונדיני לידי ונוהג אודי קואטרו . הוא חולם בהקיץ וכמעט פגע בהולכת רגל צעירה ויפהפייה . ברגע האחרון הכוח העליון העיר אותו והוא הצליח לבלום את הרכב . אני מחייך ושמח שזה לא היה הזמן שלהם להיכנס לצרות . אולי זה היה מין התראה או אזהרה . אני יודע שכל דבר שאני חושב ועושה הוא מוקלט ומתועד . אני מנסה לא לחשוב על כל התועבה שראיתי כשהייתי חילוני . לפעמים אני נזכר באלכוהול , מריחואנה , בחורות , קזינו ו מירוצי מכוניות . אני מחייך כי אני ניסיתי את הכל ולא מצאתי בהם אושר , עד שמצאתי את הכוח עליון . אז הבנתי שהעולם הזה הוא מטריקס . הוא רק מבחן . אלה ש

העולם של בני זונות מאת דוד צפניה כשהייתי בגיל 12, אבא שלי לקח אותי למרכז העיר כדי לעשות קניות. זה היה שנת 1972 בעיר זסטפוני שבגא ורגיה.  אבא לא היה איש של הרבה מילים. הוא היה גבר קשוח וישר. כל העיר הכיר אותו וכבד אותו. איפה שלא הייתי הולך בעיר, בין למגרש כדורגל, בריכה, וכדומה. הדלתות תמיד היו נפתחות בשבילי ברגע שאנשים היו שומעים את השם שלו. אם אתם חושבים שהיינו עשירים, אתם טועים. אלו פשוט היו זמנים שבהם היושר והכבוד של בן אדם עדיין היו הולכים לפניו. לא כמו היום, כשאנשים נותנים כבוד לבן אדם שקרן וחסר מצפון רק בגלל שיש לו כסף. באותו יום היה יום סתיו חמים. אני זוכר שמרכז העיר היה מלא אנשים. אני, כמו הבן של אבא קשוח, הלכתי לידו בגאווה עם חזה מתוח.  כשעברנו ליד חנות ספרים גדולה, ראיתי גבר מבוגר יושב על הרצפה מולו. הוא היה נראה לא נקי ולא מגולח. היד הימנית שלו הייתה מושטת. הוא היה מבקש עודף מאנשים. אבא נתן לו כסף ואמר לי: "כשאתה מבוגר בעצמך, תמיד תעזור לאנשים אחרים. אם יש לך הרבה תיתן הרבה. אם יש לך מעט, תיתן מעט". אני אמרתי, "אני מבין אבא. אבל למה האיש הזה

,תפילה לאלוהים מאת דוד צפניה אני כתבתי את התפילה הזאת לבורא עולם בזמן מצוקה כלכלית ,אני חושב עליך בכל יום תמיד ,ו לא מפסיק להתפלא במעשי ידיך אני מאמין שאתה קדוש ו צדיק ,ו כל מה שעובר עלי הוא בצדק שפוטך  ,בבקשה תרחם עלי היום ,כי כל שעשיתי בעבר לא היה בכונה לרעתך  ,אתה ידעת שיש לי לב טהור ,ו לא היה בכוונתי לפגוע בחוקיך ,בעבר חשבתי שאני שולט בחיים ,נסעתי הרחק מהבית למצוא את מזלי ,חיפשתי אושר איפה שלא היה קיים ,ו הרבה הרפתקאות ככה עברו עלי ,אני מודה לך על שפתחת את עיני ,ו הראתה לי את הסודות של החיים ,לבסוף הבנתי שהאושר תמיד היה עימי .אבל לא ידעתי  שהיה מחובר אליך לתמיד ,אני הוא הגבר שלא סוגד לאף אדם ,לכסף ו לזהב אין ערך גדול בעיני ,אבל בעולם החומרני שהבאתה אותי אדוני .אני יכול לשרת את בוראי במיטב אם מוצלח אני

       אישתי במשרד של דונלד טראמפ ב -אטלנטיק סיטי                                             חייתי בארצות הברית במשך 28 שנים דוד צפניה אחרי שירות בצה'ל נסעתי לארה'ב לעבודה ל 3 שנים. אבל מסיבות שונות נתקעתי שם 28 שנים בעיקר באיזור ניו יורק. כל הזמן הזה הרווחתי הרבה מאוד כסף,  אם בתור בעל עסקים ואם בתור עובד בהנהלה. אני אזרח אמריקאי. היה לי כל כך הרבה כסף שניסיתי הרבה מאוד הרפתקאות חומרניות כמו, שופינג, הימורים, נשים, ומה לא. למרות כל הכיף, אף פעם לא הרגשתי שלם ומאושר בפנים. בגלל שעבדתי עם הרבה גויים, לאט לאט התרחקתי מיהדות ושמירת המצוות. כמה שהתרחקתי יותר מיהדות, כך הרגשתי פחות מאושר. לא משנה איפה הלכתי ו מה עשיתי, שום דבר לא היה מספק אותי. תמיד חשבתי על ישראל ו המשפחה שלי. תוך כדי עבודה עם אמריקאים מרמה גבוהה מבחינה כלכלית ו חינוכית באיזור ניו יורק ומיאמי, גיליתי שהם לא רק שלא מאושרים, אלא הם ממש מדוכאים ואומללים. הם כולם משתמשים בכל סוגי אלכוהול וסמים כדי להטביע את הדיכאון שלהם. אחרי כל השנים הבנתי שכל החלום האמריקאי החומרני הוא בולשיט אחד גדול שהומצא ע