צפניה בלוג

יום הזיכרון לחללי צה"ל מאת: דוד צפניה by: David Zephaniah יום הזיכרון היום, ויום עצוב בארץ ישראל. אנשים חושבים על כל החיילים הצעירים והמבוגרים שהקריבו את חייהם למען המדינה האהובה שלהם. יהיה זכרם ברוך. אנחנו אף פעם לא נשכח מה שהם עשו בשבילנו ואנחנו נזכור אותם לפחות פעם בשנה. המשפחה שלי הגיע לישראל באפריל 1973, בדיוק לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. רק קיבלנו דירה מעמידר ברחוב השקמה בנצרת עילית, והמלחמה התחילה. במלחמה הזאת הותקפנו מכל החזיתות האפשריות. למרות האובדן הכבד של חיילנו, למרבה הנס, אנחנו נצחנו, והבסנו את אויבנו באופן מוחץ. אחים ואחיות יקרים, זה אכן היה נס מהשמיים, כי מעולם בהיסטוריה של העולם כזה דבר לא היה ולא נברא. אחרי המלחמה, הפיקוד של צה"ל היגיע לארה"ב לביה"ס הצבאי המפורסם בעולם, כדי לנתח את אירועי המלחמה, לצורך הפקת לקחים ולימודים. אחרי בחינת האינפורמציה, הפיקוד הצבאי בארה"ב אמר: "האירועים שהתרחשו במלחמה הזאת הם בלתי אפשריים לניתוח צבאי. זה היה אל טבעי"... אני מאמין באמונה שלמה שבעתיד המתים שראועים לכך, יקומו לתחייה, ונ

מה הביא אותי לחזרה בתשובה מאת: דוד צפניה אני חושב שכל אדם אינטליגנטי, באיזשהו שלב, מחפש את משמעות החיים שלו. כנראה אני לא שונה מכולם. מילדות הייתי צמא לידע. רציתי לדעת איך הדברים עובדים ומתנהלים. קראתי מאות ספרים על כל מיני נושאים. החל מהיסטוריה של עם ישראל והעולם, פיזיקה, QUANTOM פיזיקה, חלל, פסיכולוגיה, וכו'. למרות שלמדתי הרבה, לא קיבלתי תשובות על הרבה שאלות. רציתי לדעת יותר, אבל הידע לא היה זמין. גיליתי שהאנושות לא הצליחה לענות על הרבה שאלות יסודיות, כגון פסיכולוגיה של האדם, או מדעי החלל ומאיפה הכל מגיע. מאחר שאני צאצא של יהודים ממוצא גאורגיאני, גדלתי עם אמונה מסוימת על המקור של הכל, שהוא אלוהים. רוב החיים שלי האמונה שלי הייתה קיימת, אבל לא הייתה מספיק חזקה כדי לדחוף אותי ללמוד על הנושא. אני זוכר מקרא בילדותי שבאתי לבקר את הדוד שלי, נסים, בקרית אתא. ראיתי שהוא והבת שלו, שרה, היו מעיינים בתנ"ך. חשבתי לעצמי, "מה יש לעיין בספר הזה כל הזמן"? מאז עברו הרבה שנים ובסוף הבנתי. פתאום ידעתי שתנ"ך הוא הספר היחידי שמקשרת את עם ישראל והאנושות לאלוהים. הוא

החיים של מטריקס החיים האלה הם חיים במטריקס. מה שאני מתכון כאן שכל היקום כולו הוא מין תכנית מחשב גדולה שמופעלת ע"י בורא עולם. התכנית היא כה מסובכת וכל כך הרבה אנשים וגורמים מעורבים בה שאדם ממוצע לא יכול להבין אותה. כשהתורה ניתנה לעם ישראל לפני 3300 שנים, לא היה מחשב, תכנה, או כל הבנה בנושא. אבל, כשקוראים את התנ"ך, עם דיברי ה', כולל הנבואות של 72 נביאים בישראל, אדם של היום מבין שהכל היה מתוכנן מראש. אפילו קריעת ים סוף היה מתוכנן מלפני הבריאה. ה' תיכנן שהרבה שנים אחרי בריאת העולם, עם ישראל, אשר היה נס ממצרים, יגיע לחוף הים בנקודה מסוימת ו ברגע מסוים. באותו הזמן הים נפתח. אם נתבונן על החיים כך, אז כל ארוע וארוע שקורא לנו, הוא מתוכנן מראש. אתן לכם דוגמא: בואו נניח שאתה מתכון לקנות מכונית מסוימת ביום מסוים. בין אם המכונית הזאת חדשה או יד שנייה, הקב"ה תכנן שביום מסוים הזה אתה תיקנה אותה. אם אתה אחד עם הרבה חטאים, ואתה נתקע עם הרכב הזה בעמצע הדרך, הוא כבר "תיכנן" את זה מראש. זאת אומרת שכשדברים רעים קוראים לנו, הם "מתוכננים" אך ורק בש

 מאת דוד צפניה מיהו יהודי? בית המשפט בשמיים.  על-פי קוד של החוק היהודי, יהודי הוא מי שנולד לאימא יהודייה או התגייר. הגיור הוא התחייבות רצינית מאוד. זה לוקח די הרבה מחקר, ואתה לומד על יהדות אפילו לפני שאתה נחשב מועמד לגיור. אתה לא יכול פשוט להיכנס מרחוב ולהצהיר כי ברצונך להתגייר! המניעים שלך צריכים להיבחן על ידי הרבנים לפני שהם לוקחים על עצמם מחויבות כזו. גיור אינו בדיחה. זה התחייבות לכל החיים. אם המתגייר אינו כנה, ניתן לקחת את יהדותו ממנו. למרבה הצער לעתים קרובות, יהודים מלידה לוקחים את יהדותם כמובן מאליו. ומה אם מישהו נולד יהודי, האם הוא נשאר יהודי עד למותו?  בזמן קבלת תורה בהר סיני, משה [רבנו] נתן לעם היהודי קורס מזורז על אורח החיים של שומר מצוות התורה. הוא לימד כי העונש על עבירה על חוקים מסוימים היא קרת. פירושו המילולי של קרת הוא "ניתוק" מהעם היהודי. בתקופת המקרא, העוברים על החוקים הללו היו מגורשים מהקהילה היהודית.  הם לא היו נחשבים יותר ליהודים, אלא אם כן הם בכנות התחרטו. איך אחד חזר בתשובה? הוא היה נישבע לחזור לאורח חיים של שומר תורה, ונודר נדר.

האם יש תכלית לחיים? מאת, דוד צפניה העולם הזה הוא לא מצוץ מאצבע, אפילו אתאיסט הכי מטופש יודע את העובדה הזאת עמוק בליבו. הוא רק טוען שהוא לא מאמין בגלל הפחד הפנימי שיש לו. הפחד נובע מהאונש הצפוי שהוא יקבל בבו זמנו בגלל הדברים הרעים שהוא עושה. יותר נוח לו לטעון שהוא לא מאמין ולטמון את  הראש בחול. האמת היא שהבורא יצר את העולם הזה עם תכנית מפורטת מהתחלה עד הסוף [כמו תכנת מחשב]. התכנית שלו מושלמת. מאחר והזמן לא משפיע עליו [הוא חי בעבר, הווה, ועתיד באותו זמן], הוא נמצא בכל צירי הזמן. העולם הזה שבוא אנחנו חיים, הוא עולם המעבר (גם נקרא עולם המבחן), שמטרתו להביא כמה שיותר אנשים לעולם המושלם שהוא יצר בשבילנו. אנחנו חייבים להבין את זה, אחרת למה אלוהים כל יכול ששולט על כל היקום [או יקומים] היה יוצר עולם של סבל? העולם שבו אנחנו חיים, נועד ללמד את הנשמות שלנו הרבה דברים [שליליים וחיוביים] כשאנחנו חוובים את כל המעוראות על בשרנו! זאת הדרך הנכונה. אדם לא יבין את הסבל או את השמחה של זולת, עד שהוא לא חוווה את זה בעצמו. באותו עת שהוא מלמד אותנו, הוא בוחן אותנו, כדי לראות איך אנחנו מתנהגים. א

!העולם הזה הוא מטריקס .אם יכולנו לראות , היינו רואים שהראש שלנו מחובר עם מין ווי - פי לשמיים לכח העליון שמפעיל את הכל ושולט על הכל הכוח העליון יודע את המחשבות שלי ומקליט את כל המעשים שלי . בלילה , כשאני הולך לישון , הוא בודק מה עשיתי ואמרתי .באותו יום והוא שופט אותי אני קם בבוקר , מסתכל מסביבי ויודע שמסביב יש הרבה יותר משהעין רואה . כל החומרים והיצורים נשלטים ומודרכים ע ' י .הכוח העליון אני יוצא לרחוב רואה נהג צעיר עם עור בהיר ושער בלונדיני לידי ונוהג אודי קואטרו . הוא חולם בהקיץ וכמעט פגע בהולכת רגל צעירה ויפהפייה . ברגע האחרון הכוח העליון העיר אותו והוא הצליח לבלום את הרכב . אני מחייך ושמח שזה לא היה הזמן שלהם להיכנס לצרות . אולי זה היה מין התראה או אזהרה . אני יודע שכל דבר שאני חושב ועושה הוא מוקלט ומתועד . אני מנסה לא לחשוב על כל התועבה שראיתי כשהייתי חילוני . לפעמים אני נזכר באלכוהול , מריחואנה , בחורות , קזינו ו מירוצי מכוניות . אני מחייך כי אני ניסיתי את הכל ולא מצאתי בהם אושר , עד שמצאתי את הכוח עליון . אז הבנתי שהעולם הזה הוא מטריקס . הוא רק מבחן . אלה ש

העולם של בני זונות מאת דוד צפניה כשהייתי בגיל 12, אבא שלי לקח אותי למרכז העיר כדי לעשות קניות. זה היה שנת 1972 בעיר זסטפוני שבגא ורגיה.  אבא לא היה איש של הרבה מילים. הוא היה גבר קשוח וישר. כל העיר הכיר אותו וכבד אותו. איפה שלא הייתי הולך בעיר, בין למגרש כדורגל, בריכה, וכדומה. הדלתות תמיד היו נפתחות בשבילי ברגע שאנשים היו שומעים את השם שלו. אם אתם חושבים שהיינו עשירים, אתם טועים. אלו פשוט היו זמנים שבהם היושר והכבוד של בן אדם עדיין היו הולכים לפניו. לא כמו היום, כשאנשים נותנים כבוד לבן אדם שקרן וחסר מצפון רק בגלל שיש לו כסף. באותו יום היה יום סתיו חמים. אני זוכר שמרכז העיר היה מלא אנשים. אני, כמו הבן של אבא קשוח, הלכתי לידו בגאווה עם חזה מתוח.  כשעברנו ליד חנות ספרים גדולה, ראיתי גבר מבוגר יושב על הרצפה מולו. הוא היה נראה לא נקי ולא מגולח. היד הימנית שלו הייתה מושטת. הוא היה מבקש עודף מאנשים. אבא נתן לו כסף ואמר לי: "כשאתה מבוגר בעצמך, תמיד תעזור לאנשים אחרים. אם יש לך הרבה תיתן הרבה. אם יש לך מעט, תיתן מעט". אני אמרתי, "אני מבין אבא. אבל למה האיש הזה